את השיר הזה כתבתי לפני שנים רבות, זהו שיר על הרגע שאחרי.
לא על הסערה, אלא על השקט שנותר כשהיא שוככת.
את השיר הפכתי לבלדת רוק, שהיא השתקפות הנפתחת בדימויים של אחרי הגשם והעננים: הגשם כסערה רגשית, כהצפה של כאב ועומס פנימי; העננים כערפול מחשבתי ורגשי, כל מה שמסתיר את הראייה הפנימית. כשהגשם פוסק והעננים נסוגים, אולי לא נוצר פתרון מיידי – אך מתאפשר מרחב של בהירות זהירה.
מתוך המרחב הזה, השיר פונה פנימה. האהבה חדלה להיאחז, השנאה נמסה, ותחושת תום שקטה מתיישבת בלב. לאחר הרגע של העייפות מקרבות, לאחר הרגע של העמידה באזור האפור, שבו האמת אינה דרמטית אלא מדויקת.
הרגשתי שהמוזיקה והטקסט צריכים לנוע באיפוק קולנועי, ולתת מקום גם לשתיקה, לנשימה ולרווחים שבין הכל שבין הצלילים.
השיר הזה אינו שיר שמבקש להסביר או לפתור, אלא לעצור ולהתבונן.
זהו הרגע שבו אפשר לראות את עצמך מבפנים באמת ללא מסכות.
זוהי השתקפות.
אני מזמינה אתכם להרגיש איתי את המילים,
ולהאזין לשיר בכל ערוצי הסטרימינג 🎧
מילות השיר:
זוהי השתקפות
הגשם פסק
העננים נסוגו
השמים התבהרו
והעולם לא עוצר לרגע לבחון את עצמו מחדש עם הזמן שנמתח לאט
עם האור החוזר בזהירות ונוגע במה שנשאר מאחור
ועדיין, ריח של לחות תלוי באוויר
וכשהתמונה מתבהרת אני מגלה
האהבה חדלה
השנאה נעלמה
ורגשי תום התיישבו בשקט בלבי
צעד אחד קדימה
צעד אחד לאחור
הלב עייף מקרבות
זה הכל שטח אפור
אולי זה לא הסוף
אולי זה רק רגשות אשם
אולי זו האמת שלוקחת אותי מכאן
וכשהשקט גובר מבין הסדקים יעלה אור קטן
ושהתמונה מתבהרת אני מגלה
האהבה חדלה
השנאה נעלמה
ורגשי תום התיישבו בשקט בלבי
הרגע שבו הפנים והפנים שבפנים נפגשים בלי מסכות מבט אחד פנימה בלי תירוצים ובלי הגנות מה שנותר ממני באמת זוהי השתקפות
זוהי השתקפות
אהבתם תעקבו אחרי פה ובכל הרשתות החברתיות חפשו @הני מורג